אא.כשרוצים לבוא לארץ ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדושות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים, הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי אם בכח התורה והצדיקים, והעקר - בכח קברי הצדיקים, שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל כן כשראה כלב, שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדושת ארץ ישראל - הלך ונשתטח על קברי אבות, ועל כן גם בתחלת גאולת מצרים, שהיתה בשביל לבוא לארץ ישראל, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, בחינת קבר הצדיק. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות מז):
בב.עקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי התגלות הרצון, שמאיר שם, הינו להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובהשגחתו לבד, וזה בחינת: כי רצו עבדיך את אבניה, כי הם בבחינת התגלות הרצון. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות ו):
גג.עקר קדושת האמונה והחכמה דקדושה, שהם עקר החיים ואריכת ימים דקדושה, הוא בארץ ישראל, בחינת: למען ירבו ימיכם וגו', על האדמה. ובחוץ לארץ אין שום חיות כלל, רק על ידי מה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיוץ ומדרשות, ומתפללין ולומדין וקורין קריאת שמע, על ידי זה ממשיכין קדושת ארץ ישראל גם בחוץ לארץ, כי הם בחינת מקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזה עקר חיותנו בזמן הגלות. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות יז):
דד.ירושלים היא בחינת יראה שלמה ובושה ושפלות אמתי, שעל ידי זה עקר תקון האכילה דקדושה. (הלכות ערלה, הלכה ב', אות ד):
הה.אף על פי שאנו מתחננים כל כך שנים הרבה לשוב לארץ ישראל ועדין אנו רחוקים משם, אוף על פי כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת, אפלו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק ונקודה מארץ ישראל, עד שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפלותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב. ואפלו מי שהוא פגום מאד, ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אוף על פי כן צעקתו פועל הרבה, כי הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, על כן אף על פי שהם גזלו מאתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו, אוף על פי כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם, שארץ ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושין מחאה להסטרא אחרא, שידעו שאין חזקתם[חזקה כלל, כי ארץ ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם, בעזרת השם. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יב):
וו.הזכרת שמות הצדיקים הוא דבר נפלא ונורא מאד מאד ומועיל הרבה מאד לעבודת השם יתברך, כמבאר במקום אחר. גם מסוגל לזכות על ידי זה לארץ ישראל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם בכח הצדיקים אמתיים בבחינת: צדיקים יירשו ארץ וכו'. עין פנים ו"ימי נתן" בנסיעתו לארץ ישראל. (ועין לקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ד', אות ו, ובהלכות דברים הנוגעים בסעודה, הלכה ד', אות ו - ותבין יותר):