עצות ישרות ערך צדיק

אא.צריכין לנדד שנה מעיניו ומעפעפיו - תנומה לשוטט ולבקש ולהרבות בתפלה ותחנונים, שיזכה למצא הצדיק, שיוכל לרפאתו ולהכניס בו השגת אלקות ולהציל את נפשו מני שחת, ועל זה צריכין לשבר השנה ולקום בחצות לילה ולבכות ולצעק מאד על חורבן בית המקדש ועל הסתלקות הצדיקים, שקשה כפלים כחורבן בית המקדש, עד שיזכה גם עתה למצא הרבי והמנהיג האמתי, האמתי, שיוכל להכניס בו ידיעת אלקותו יתברך, שעל ידי זה יתמלאו לו כל החסרונות ויתבטלו כל הצרות ויתתקן הכל. (הלכות השכמת הבקר, הלכה ד', אות ז):

בב.הצדיק הגדול הנ"ל, שעוסק לקרב הרחוקים, שנאחז בהם הבעל דבר וחילותיו ביותר, הוא בעצם חכמתו מוריד את עצמו כל כך אליהם, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחות חולין ואוכל ושותה עמהם ולפעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו -כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך. (שם, אות טז):

גג.מעלה גדולה להיות אצל הצדיק בזמן שיש אצלו קבוץ גדול מהרבה אנשים מישראל, כי בודאי כל אחד ואחד בפרט הוא רחוק הרבה מאד מקדושת הצדיק הדור, ואי אפשר לקבל ממנו רק על ידי כלליות ישראל, שעל ידי זה נמשכת הארתו הגדולה, ואז יכול גם כל אחד ואחד לקבל הארתו בפרטיות. (הלכות תפלין, הלכה ב', אות ד):

דד.מה שמועיל תשובה לכל החטאים, הוא רק מצד החסד ועל עוון הוצאת זרע לבטלה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שאין מועיל לו תשובה, כי כך ראוי לו, כמבאר בפנים אבל באמת אין לך דבר, שעומד בפני התשובה, אך עקר תקונו הוא על ידי הצדיק הדור, כי הוא יכול לעורר ולהמשיך עליו חסד חדש, עד שיתתקן גם כן. (שם, אות יא):

הה.בכל דור ודור יש כמה צדיקים אמתיים, אבל יש אמת למעלה מאמת, כי בודאי אין מדרגת כל הצדיקים שוין, וכל מה שמעלת ומדרגת הצדיקים גדול יותר, בודאי האמת שלו גדול ומברר ביותר, כי העקר הוא האמת, עד שיש בכל דור צדיק אמתי, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, רק מחמת התגברות החלופים והתמורות, על ידי זה קשה מאד לידע היכן האמת, כי על פי רב מתגרה הבעל דבר בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם מחלקת גדול לחלק על זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים, ונדמה להם כאלו זה הצדיק דיקא נוטה, חס ושלום, מדרך האמת, ומזה היה בחינת המחלקת שחלקו השבטים על יוסף, עד אשר לעבד נמכר יוסף, ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים, וכן מחלקת שאול, שרדף את דוד בחנם, וכמו שמצינו בכמה וכמה דורות, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא, שהתגבר הקטגוריא והמחלקת גם בין הצדיקים, עד שאין יודעים היכן האמת, על כן צריכין להתפלל להשם יתברך על זה הרבה כנ"ל. (הלכות ברכות השחר, הלכה ג', אות יז):

וו.תקון זה, שעוסק הצדיק בחינת משה להעלות משמד לרצון, זה צריך גם כל אחד לפי מדרגתו, כי אפלו הכשרים, כשסרים לפעמים מאחרי השם יתברך, נחשב לעבודה זרה בחינת שמד, רחמנא לצלן, בחינת: וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. ועקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה, שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון, ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, ויש שיש לו ממון הרבה ומתאוה יותר ויותר, וכל זה הוא בחינת שמד, כי כל העבודות זרות תחובים בממון, כמבאר במקום אחר והתקון לזה - לקשר את עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה ולהרבות בצדקה דקדושה לשם שמים, ולא להתפאר, חס ושלום, ועל ידי זה ממשיכים הארת הרצון מבחינת משה, שנסתלק, ונכלל בשרש הרצון רעוא דרעוין, עד שעל ידי זה יאיר להם הרצון דקדושה בכל מיני חשך להעלותם משם, משם, שעל ידי זה עולין משמד לרצון. (שם, הלכה ה', אות מה, סא):

זז.זה ידוע לכל אדם כמה וכמה עתים עוברים עליו ברוחניות וגשמיות בגוף ונפש וממון וכו', וכמה וכמה ישועות נפלאות שהשם יתברך עוזר לו בכל פעם, בפרט בענין קדושת יהדותו, שזהו העקר. ובכל עת ועת שעובר על האדם, בין בטיבו בין בעקו, בין בעליה בין בירידה - בכולם מאיר בהם הצדיק, שידעו ישראל עצות מה לעשות ובמה יחיה את עצמו בכל עת ועת כפי העת אשר עובר עליו, באפן שישארו על עמדם ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם. והעקר - על ידי שיקשרו כל העתים העוברים עליהם לעת האחרון, שהוא עת קבול השכר של כל אחד מישראל, שאז יזכה כל אחד כפי עבודתו להארת הרצון המופלג להשם יתברך בהשתוקקות נפלא ונורא, שזה בחינת: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, כמבאר בפנים, ולעת הזאת צריכין לקשר כל העתים העוברים עליו בעולם הזה, כי עקר ההתחזקות הוא על ידי הרצון, שאיך שהוא ואיך שעובר עליו, על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק להשם יתברך, כי הרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאד, ועל ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד להשם יתברך ולהרבות באמירת תהלים ותחנות ובקשות רבות והתבודדות לשפך לבו כמים לפני השם, עד ישקיף וירא השם משמים ויאיר עליו הדעת הקדוש האמתי לבטל הרוח שטות ולשוב מכל העוונות ולהתקרב להשם יתברך. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ו', אות נא):

חח.עקר היצר הרע, שמתגבר בכל דור ודור, הוא להסתיר ולהעלים את הצדיק האמת שבדור הזה דיקא, כנראה בחוש, שעקר המחלקת - על הצדיק שבאותו הדור, ואחר כך, בשכבר הימים הבאים, מודים העולם גם בזה הצדיק ואומרים, שזה בודאי היה צדיק, רק שחולקים על זה הצדיק שבאותו הדור, כמו שראינו בענין המחלקת שהיה על האר"י זכרונו לברכה, בימיו, ואחר כך הודו כולם בקדושת האר"י וחלקו על הבעל שם טוב זכרונו לברכה,ו וכן בכל דור. וכל זה - מחמת שעקר ברור המדמה, שעל ידי זה זוכין לאמונה שלמה, הוא דיקא על ידי זה הצדיק האמת שבדור הזה דיקא. ועל כן מניח עצמו הבעל דבר לארכו ולרחבו להסתיר ולהעלים זה הצדיק דיקא, ועל כן צריך כל אחד להשתדל ולהתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דיקא, כדי שיזכה על ידו דיקא לשלמות ברור האמונה שצריכין כפי אותו הדור והעת והזמן של עכשו דיקא. (הלכות ברכות הריח, הלכה ד', אות לג)

טט.מי שמפריד את עצמו מהצדיק, הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שמחדש איזה חדוש בתורה, אינו נחשב בשם עשית פרות כלל, כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין את עצמו להצדיק האמת, שעל ידי זה זוכין לכסופין טובים ולמעשים טובים ולחדושי תורה אמתיים. (הלכות הודאה, הלכה ה', אות ח):

יי.מי שרוצה לחוס על חייו, להציל נפשו ממיתה עולמית ולהנצל מסטרא דמותא, שהוא בחינת כפירות, ולזכות לאמונה שלמה, שהיא עקר החיים, צריך לנסע ולבוא אל הצדיקים והנלוים אליהם, שזה סוד ארבעים ושמונה ערי מקלט, שישבו בהם הכהנים והלויים, שהיה צריך הרוצח לנוס ולברח לשם, וארבעים ושמונה ערים אלו הם כנגד ארבעים ושמונה תבות שבפרשת שמע ישראל, שהוא יסוד האמונה הקדושה. (הלכות תחומין, הלכה ה', אות לז):

יאיא.אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עשה לך רב וקנה לך חבר. ומובא בספרים, שמרמז על הקנה והקולמוס, שכותבין בו הספרים הקדושים. וזה: עשה לך רב - ואם אינך יכול למצאו, אזי התקון על ידי וקנ"ה לך חבר, הינו על ידי הספרים הקדושים הנכתבים בקנה, תחבר אותם אליך אליך ותעין בהם היטב, ועל ידי זה תוכל לידע מי הרב האמת. (הלכות ראש חדש, הלכה ז', אות נה):

יביב.מעלת קברי הצדיקים - כי הם שוכני עפר, שגם בחייהם נעשים שכנים לעפר, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ועל ידי זה יש להם בחינת כח המושך שיש להעפר, הינו שיש להם כח להמשיך אצלם קדושת אלקותו יתברך ולהמשיך כל העולם אל קדושת עבודתו יתברך, ומכל שכן עתה, אחר ההסתלקות, שהם שוכני עפר ממש, ואז במקום קבורת הצדיק, שם העפר הוא בחינת עפר ארץ ישראל, אדמת קדש, בבחינת: צדיקים יירשו ארץ, כמבאר במקום אחר, ועל כן בנקל להתעורר שם באמת לעבודתו יתברך ולהגביר הכח המושך דקדושה על הכח המכריח. (הלכות יום טוב, הלכה ה', אות ב):

יגיג.גדל מעלת קברי הצדיקים - כי שם יכולין הכל להתתקן, אפלו מי שהוא בין שני הס"מ, חס ושלום, יכול הצדיק הגדול להוציאו משם, כשבאים על קברו הקדוש ורוצה לחזר בתשובה שלמה, כי מיתת הצדיק הגדול גבוה ונעלה ונשגב מאד, ואז דיקא הוא מתגבר בכל כחו לגמר מה שצריך לגמר לטובת נפשות ישראל, כי מיתת הצדיק הוא בחינת תפלה בבחינת דין, שמתפלל הבעל כח הגדול והסטרא אחרא בולעת אותה, והתפלה מחמת שהיא קדושה מאד ויצאה מבעל כח גדול, על כן אין כח להסטרא אחרא לבלע אותה לגמרי, רק אדרבא, התפלה עומדת לה בצוארה, עד שהסטרא אחרא מוכרחת על ידי זה להקיא ולהוציא ולהחזיר כל הקדושות שבלעה, אף גם עצמות חיותה ממש. וזה סוד התקונים והברורים הנפלאים, הנעשים עד עתה על ידי מיתת עשרה הרוגי מלכות, כמובא בכתבים. ובאמת מיתת כל הצדיקים היא בחינת מסירת נפש על קדוש השם, בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ, שהכל הוא כענין התפלה בבחינת דין, שמוסרים גופם שיהיה נקבר בחוץ לארץ, ששם שליטת הסטרא אחרא, ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול ועומד להסטרא אחרא בצוארה, עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ומבטנה, עד שיגמר הצדיק מה שהתחיל, כי גם בחייו עסק כל ימיו בזה ומסר נפשו בשביל זה, אך אחר הסתלקותו, אז אינו פוסק מלעסק בעבודה הקדושה הזאת, עד שיגמר הכל לטובה כרצונו. ועל כן שם, על קברו הקדוש, יכול כל אחד להתתקן, אפלו הגרוע שבגרועים, אם יזכה לבוא לשם בחייו ויבקש ויתפלל שם על תקון נפשו, וזה גם ענין העשרה קפיטל תהלים שנתיסדו לומר שם, עין פנים. (הלכות חל המועד, הלכה ד', אות יד טו):

ידיד.על ידי שזוכין לפרנס את הצדיק, על ידי זה בנקל יותר לקבל ממנו הארת דעתו הקדושה, עד שיכולין לזכות על ידי זה לאכל בעצמו גם כן בקדושה גדולה ולקבל הארת הרצון בשעת האכילה. גם על ידי זה על ידי זה יוכל לקבל הארה יתרה מהשארת הדעת, שנשאר מהצדיק גם אחר הסתלקותו. (הלכות פדיון בכור, הלכה ה', אות ז, י):

טוטו.גם יכולין לקבל על ידי זה שפע ברכה ועשירות גדול (שם):

טזטז.על ידי ההליכה והנסיעה, שכל אחד הולך ונוסע ממקומו להצדיק, על ידי זה מעלה מקומו לבחינת מקומו של עולם, שהוא הצדיק. וזה בחינת מה שנוסעין והולכין על קברי צדיקים, בפרט קדם ראש השנה, כי במקום ששוכב הצדיק, שם מקום מנוחתו, בבחינת: יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועקר מנוחת הצדיק הוא כשמקושר ונכלל בבחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם, ששם עקר המנוחה והנחלה בבחינת: וכסא כבוד ינחילם וכו', ועל כן שם, במקום גניזת הצדיק, זוכה כל אחד שירחמו עליו מלמעלה וידונו אותו לכף זכות על ידי בחינת מקומו של עולם. (הלכות שלוחין, הלכה ד', אות יג):

יזיז.בכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוציאין קדושתו על ידי הבן או התלמיד, שממלא מקום אביו ורבו, כי זה כלל גדול, שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: וזרח השמש ובא השמש וכו', אבל צריכין לבקש ולחפש אחר זה הרבה הרבה, בפרט בדורות הללו, ועל כן אף על פי שצריכין לבכות ולספד הרבה על הסתלקות הצדיק, אבל צריכין לזהר מאד, שלא להכשל על ידי זה לומר, שכבר מת הצדיק ואפס תקוה, חס ושלום, ולא נשאר בעולם חליפתו והשארתו, כי זה פגם עצום, מאד כי בודאי הצדיק לא מת, ובודאי נשאר השארת קדושתו אצל בניו ותלמידיו, רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד, ועל ידי כל חפוש ובקשה מוצאין בודאי קדושת השארתו אצל בניו ותלמידיו, שזהו בחינת: שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כמבאר בפנים. (שם הלכה ה', אות יז):

יחיח.דרך כמה אנשים, שאומרים אחר הסתלקות הצדיק, חס ושלום, שעתה כבר לא נשאר לנו כלום, חס ושלום ואף על פי שמצד אחד אומרים קצת אמת, כי בודאי לא נשאר ממש צדיק כזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: פני משה כפני חמה, פני יהושוע כפני לבנה, אוי לאותה בושה וכו' אבל אוף על פי כן אסור לשאר, חס ושלום, בזה לומר, שמחמת זה אפס תקוה, חס ושלום, כי נהפוך הוא, כי לא יטש השם את עמו לעולם וממשלתך בכל דור ודור, על כן צריכין להאמין, שאף על פי שצריכין בודאי להתגעגע מאד אחרי הצדיק האמת בחינת משה, אוף על פי כן צריכין לסים בדברי נחמה לנחם ולשמח עצמו בהשארתו, דהינו חדושי התורה הקדושה, שנשאר ממנו על ידי ספריו ותלמידיו, כי מהצדיק האמתי בודאי נשאר השארה טובה לנצח, רק צריכין לבקש ולחפש הרבה כנ"ל. (שם, אות יח):

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.