עצות ישרות ערך עינים

אא.עקר הגאות הוא בבחינת עינים, כמו שכתוב: רום עינים ומי שמשבר גאותו ומבטל את עצמו בתכלית הבטול, אזי זוכה על ידי זה להסתכל בעיניו למעלה לחזות בנעם השם, כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא ולהסתכל למעלה כראוי בשלמות כי אם על ידי תכלית הבטול. (הלכות ערלה, הלכה ה', אות ז):

בב.אמרו רבותינו זכרונם לברכה: רהיטי ביתו של אדם וקורותיו ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין. ולכאורה תמוה, ואם כן, אם אחד עבר עברה, חס ושלום, בחוץ או בשדה, שאין בו מחצות, מי מעיד בו. אך באמת עקר העדות הם בחינת מחצות הבית בגשמיות וברוחניות, כי כל העברות והתאוות באים על ידי פגם העינים על שהלך אחרי עיניו, בפרט תאות נאוף, שעקרה על ידי ראית ראית עינים, כמו שכתוב: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. והעקר - על ידי ראית עיני המחשבה, כי בכל מה שהאדם מעין במחשבתו לטוב או להפך נקרא גם כן ראיה, וצריך האדם לשמר עיניו בגשמיות וברוחניות, שלא יסתכל, חס ושלום, בשום דבר המביא לידי הרהור, ובמה שמוכרח לראות בעיניו, צריך לזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעין בזה, חס ושלום, עד שיבוא לידי הרהור, חס ושלום, רק צריכין תכף לפרס מחצות המחין כנגד התאוה הזאת, כי המחין הם מחצה פרוסה בפני זאת התאוה, והבחירה ביד האדם לתפס מחשבתו מחשבתו ולפרס ולפרס מחצות המחין ולהנצל מתאוה זאת, כי המחשבה ביד האדם להטותה לדרך הישר, וכמובא במקום אחר, ועל כן הקורות ואבני ביתו של אדם, שהם בחינת המחצות, הם דיקא מעידין בו, כי גם המחצות של בית האדם בגשמיות, הכל ברא השם יתברך בשביל שמירה, כי השם יתברך ברא כמה מחצות להאדם לפני עיניו, כדי שיוכל לשמר עיניו מראות ברע, חס ושלום כי ברא על העין שתי מחצות לכסות עליה, שהם ריסי ועפעפי העינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכן ברא מחצות הבתים, שבהם צריך האדם להיות נסתר ברב העתים, כדי להשמר מהזק ראית עינים שבחוץ. ועקר המחצות השלמות, שהם עקר השמירה על כל השמירות, הוא מחיצות המחין כנ"ל, כי אפלו כשיושב בבית, צריך להזהר שלא לפגם מחצות המחין, שלא יבוא לידי הרהור, חס ושלום, ואז, כששומר מחצות המחין כראוי, אז אפלו כשמוכרח לצאת לשוק, יהיה נשמר גם כן על ידי מחצות המחין, שהם מחצות פרוסות בפני תאוה זאת ועל כן מי שפגם באיזה עון, חס ושלום, שהוא רק על ידי פגם המחצות, על כן קורותיו ואבני ביתו, שהם המחצות, מעידין בו. ועל כן התורה מתחלת בבית דבראשית, כי בראשית הוא מרמז לתלת גונין דעינא ובת עין, כמובא במקום אחר, כי עקר קיום התורה - על ידי שמירת העינים, על ידי תקון המחצות, שהם בחינת בית, בחינת בית דבראשית. (הלכות שותפים בקרקע, הלכה ד', אות ד):

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.