רבי דב שו"ב
מתוך ברסלבפדיה, האנציקלופדיה של חסידות ברסלב
| סוג | אישיות |
|---|---|
| שם מלא | רבי דב שו"ב |
רבי דב שו”ב (רבי דוב שו”ב מנמירוב, טפליק וצפת) היה שוחט ובודק וחסיד ברסלב בדור שאחרי רבי נתן. הוא היה נכדו של רבי דוב בער השוחט מלינץ, מבני חבורת הבעל שם טוב ומחבר “שבחי הבעל שם טוב”.
הרדיפות בנמירוב ובטפליק
רבי דב נודע כבקי בהלכות שחיטה ובדיקה, ובשנת תר”ז (1847) מונה לשוחט ובודק בנמירוב. המתנגדים אילצו אותו לחתום שלא ילמד בספרי רבי נחמן; הוא מסר מראש “מודעה” שהוא עושה זאת באונס, ואחר כך הודיע שאינו מקיים את ההתחייבות, וזכה בדין.
בשנת תרכ”ה (1865) חיפשו אנשי טפליק שוחט כשר, וחסידי ברסלב, שהיו קבוצה גדולה בעיר, הציעו אותו. ראשי המתנגדים סירבו. בין ראש השנה ליום הכיפורים תרכ”ו החל לשחוט עבור חסידי ברסלב. אחד הדיינים מצד המתנגדים הכריז ביום הכיפורים שהשחיטה פסולה, ואז נעשה “שער החרסית”, שבו השליכו כלים שנטמאו כביכול בבשר שחיטתו. חסידי ברסלב כתבו מכתב מפורט לרבי שלמה קלוגר מברודי, וכתבו בו שהם מבקשים את הכרעתו אם אפשר לאסור שחיטה שנעשתה בלי ידיעת רב המתנגדים, ואם לקהל יש כוח למחות ביד החסידים לקבל שוחט משלהם ולשלם מכיסם. באותה עת כבר נחלש רבי שלמה כמעט לגמרי מלכתוב תשובות.
כשהרדיפות לא פסקו, יעץ לו רבי נחמן מטולטשין לעזוב את השחיטה, אף על פי שהצדק עמו. הוא עלה עם בנו רבי העניך לארץ ישראל והתיישב בצפת.
בצפת
רבי נתן ב”ר יהודה מטבריה הזכיר אותו במכתביו מתרל”ו ואילך, ובמכתב מתרמ”ב כתב: “והיה בא אצלי בכל יום ודיברנו הרבה מגדולת רבינו ז”ל ותלמידו הקדוש והחיה אותי”. הוא התייחס לימים שבהם נחלתה אשתו ובא אליו רבי דוב מדי יום. בראש השנה תרמ”ג (1882) נסע רבי דוב לאומן, יחד עם כמה מחסידי ברסלב מצפת. תאריך פטירתו ומקום קבורתו אינם ידועים.
מקורות
- שער ברסלב – רבי דב שו”ב
- מכתבי רבי נתן ב”ר יהודה מטבריה, “נתיב צדיק”, בעמוד זה
- מכתב חסידי טפליק לרבי שלמה קלוגר, “נחלי אמונה”