שיח שרפי קודש חלק ב – סימן רפב

יֵשׁ-אוֹמְרִים, שֶׁבְּעֵת אֲמִירַת תּוֹרָה ב' חֵלֶק ב', שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה תקס"ט, הָיָה אָז אֲבִי רַבֵּנוּ, רַבִּי שִֹמְחָה, אֶצְלוֹ, וְשָׁם בַּתּוֹרָה הִזְכִּיר רַבֵּנוּ מֵעִנְיַן שִֹמְחָה, וּמֵעִנְיַן בֵּן, וּמֵעִנְיַן הַכָּתוּב "זֶה יְנַ'חֲ'מֵ'נ'וּ מִמַּעֲשֵֹנוּ" וְכוּ' וּכְדַרְכּוֹ כֵּן בְּכָל הַתּוֹרוֹת, כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר "חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" (סִימָן ש"צ), עַיֵּן שָׁם.

מקור הטקסט: תורת אמת.