שיח שרפי קודש חלק ב – סימן שכה

מַה שֶּׁהוֹדִיעַ בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּחְתַּם הַדִּין עַל הַמִּתְנַגֵּד שְׁמֹה מֵהַייסֶען שֶׁיָּמוּת, שָׁמַעְתִּי זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמֵרַבִּי יִצְחָק מֵהַייסֶען, שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת מִפִּי אֲחִי זְקֵנִי רַבִּי רְאוּבֵן יוֹסֵף, שֶׁיָּשַׁב אֵצֶל אַדְמוּ"ר זְצַ"ל בָּעֵת הַהִיא שָׁנָה תְּמִימָה, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ מֵרְדִיפַת הַמִּתְנַגֵּד הַנַּ"ל, וְתֵכֶף אַחַר מוֹתוֹ בַּחֹרֶף הַהוּא שֶׁאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים הַנַּ"ל, חָזַר מִיָּד לְבֵיתוֹ.

מקור הטקסט: תורת אמת.