שיח שרפי קודש חלק א – סימן תקעב

פַּעַם-אַחַת קֹדֶם פֶּסַח הָיוּ מְסַיְּדִין בְּסִיד אֶת בֵּית רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בִּבְרֶסְלֶב, וְהָיוּ מוֹצִיאִים אֶת כָּל כְּלֵי הַבַּיִת לַחוּץ, כַּנָהוּג, וְעַל הַכֵּלִים הַנִּשְׁאָרִים הָיוּ פּוֹרְשִׂים וִוילָאוֹת שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ, וּפֵרְשָׂה בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, מָרַת אָדִּל, עַל הַשָּׁעוֹן מִטְפַּחַת רֹאשׁ קָאפִּין טִיכְל, כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אֶל הַבַּיִת וְרָאָה זֹאת אָמַר לָהּ: "נִיט מִיט אַזוֹי אַ זַאךְ פַאר שְׁפְּרֵייט מֶען, וָוארוּם עֶס אִיז הַיינְט פַארְהַאנְדְן אַזֶעלְכֶע פַארְמִישְׁטֶע מֹחוֹת וָואס דָאס אִיז זֵיי אוֹיךְ מְבַלְבֵּל". (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, המשך שו"ס מרביז"ל, סעיף ה').

מקור הטקסט: תורת אמת.