שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקמט

הַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא זַצַ"ל הָיָה מִתְעוֹרֵר וְקָם מִדֵּי לַיְלָה לְקִימַת חֲצוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, וְשָׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁאוֹמֵר וְכוֹפֵל לְעַצְמוֹ: "זוּשָׁא זוּשָׁא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עֲדַיִן חָרֵב וְהִנְךָ שׁוֹכֵב עֲדַיִן בַּמִּטָּה". "זוּשָׁא זוּשָׁא דֶּער בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אִיז נָאךְ חָרוּב אוּן דוּ לִיגְסְט נָאך אִין בֶּעט". וְתֵכֶף קָם בִּזְרִיזוּת מֵעַל יְצוּעוֹ לַעֲרִיכַת הַתִּקּוּן. וְכֵן שָׁמְעוּ עוֹד צַדִּיקִים שֶׁמְּדַבְּרִים וּמְעוֹרְרִים עַצְמָם כְּעֵין זֶה. (וראה לעיל חלק א' סימן תריג, וחלק ה, סימן תצה).

מקור הטקסט: תורת אמת.