שיח שרפי קודש חלק א – סימן ל

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא, שֶׁיָּשׁוּב בְּכָל פַּעַם מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם, לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם בְּכָל רֶגַע, וְשָׁם עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה, וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לָשׁוּב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְעָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן, צָרִיךְ שֶׁיַּאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵרַע לְטוֹב, הוּא יָקָר בְּעֵינֵי ה', כִּי הוּא יוֹדֵעַ יִצְרֵנוּ וְכוּ'. (שָׁם הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה הֲלָכָה ז', ב').

מקור הטקסט: תורת אמת.