בְּעֵת מַעֲצָרוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל עָקְבוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת עַל כָּל אָדָם שֶׁרַק נִגַּשׁ לְבֵיתוֹ אַף רַק לְהִסְתַּכֵּל. וּמִשּׁוּם כֵּן חָשְׁשׁוּ מְאֹד אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ מִלָּלֶכֶת לְבֵיתוֹ אַף כְּדֵי לִדְאֹג לְזוּגָתוֹ עִם יְלָדֶיהָ. וְרַק רַבִּי יַעֲקֹב זִיטָאמִיר הי"ד הוּא אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וְהָלַךְ וְדָאַג לְכָל מַחֲסוֹרָהּ וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ כְּלָל. וְלוּלֵא הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ הָיוּ גּוֹוְעִים מֵרָעָב לְלֹא שׁוּם גֻּזְמָא.
שיח שרפי קודש חלק ה – סימן שצב
מקור הטקסט: תורת אמת.