הָיָה פַּעַם עֲצִירוּת גְּשָׁמִים חֲמוּרָה בְּרוּסְיָא שֶׁעַד אֶמְצַע הַקַּיִץ עֲדַיִן לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים כָּרָאוּי (אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה חֹרֶף מֻשְׁלָג וְקַר) וְהָלְכוּ כָּל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לוֹמַר תְּהִלִּים בְּצִיּוּן רַבֵּנוּ כַּאֲשֶׁר רָמַז בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת, לִ'מְטַר הַ'שָּׁמַיִם תִּ'שְׁתֶּה מָ'יִם - רָאשֵׁי תֵּבוֹת תְּהִלִּים, וּכְבָר בְּאֶמְצַע אֲמִירָתָם הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, וְהָיָה הַדָּבָר לְנֵס.
שיח שרפי קודש חלק ה – סימן שיב
מקור הטקסט: תורת אמת.