בִּגְמַר בְּנִיַּת הַקְּלוֹיז, בָּא מוֹשֵׁל הָעִיר עִם אִשְׁתּוֹ לִרְאוֹת אֶת הַבִּנְיָן לְרֹב יָפְיוֹ, בֵּין דְּבָרָיו שָׁאַל אֶת רַבִּי נַפְתָּלִי כַּמָּה עָלָה לִבְנוֹת בִּנְיָן נָאֶה כָּזֶה, וְאָמַר לוֹ, הִתְפַּלֵּא הַמּוֹשֵׁל מְאֹד שֶׁבִּנְיָן מְפֹאָר כָּזֶה יַעֲלֶה סַךְ מוּעָט כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, הִסְבִּיר לוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁהַהוֹצָאָה הָיְתָה מוּעֶטֶת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה בְּכָל מֶשֶׁךְ הַבְּנִיָּה שׁוּם גְּנֵבוֹת, וְעָסְקוּ בְּבִנְיָנוֹ רַק אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים שֶׁלֹּא הֶעֱלִימוּ וְגָנְבוּ כְּלוּם, וְהֵבִין הַדָּבָר.
שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקכ
מקור הטקסט: תורת אמת.