שיח שרפי קודש חלק ד – סימן קמד

בְּאוּמַאן נָהֲגוּ אַנַ"שׁ לְהִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית תֵּיכֶף בַּזְּמַן הַמֻּתָּר לַעֲטִיפָה, וְתֵיכֶף לְאַחֲרֶיהָ הֵחֵלּוּ לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, וְלִפְעָמִים אָרַךְ זְמַן זֶה עַד הָנֵץ הַחַמָּה, כְּשָׁעָה וָרֶבַע וְיוֹתֵר, וְהָעוֹבְדֵי ה' הַגְּדוֹלִים שֶׁהֶאֱרִיכוּ בִּתְפִלָּתָם, לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִים לְמַהֵר לִתְפִלַּת הַ-י"ח דַּוְקָא עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אֶלָּא הִתְפַּלְּלוּ בִּמְתִינוּת כְּדַרְכָּם.

מקור הטקסט: תורת אמת.