שיח שרפי קודש חלק ג – סימן לז

ארַבִּי יוּדְל הָיָה לְבַעַל מוֹפֵת בְּהַסְכָּמַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ. (ראבר"נ, בְּנַחֲלֵי אֱמוּנָה מִכְתָּב י')].

ב[רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם, עַל אוֹדוֹת הַנְּסִיעָה שֶׁנָּסְעוּ אֵלָיו אַנַ"שׁ, בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "בִּשְׁבִיל לִנְסוֹעַ אֵלַי מִתְגַּבְּרִים כָּל כַּךְ הַמְּנִיעוֹת, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אָב וּבְנוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵאַנָּשַׁי, יָכוֹל הָאָב לִהְיוֹת מוֹנֵעַ לִבְנוֹ לִבְלִי לְהָנִיחַ לוֹ לִנְסוֹעַ", "צוּ מִיר פָארְן זֶענֶען זִיךְ אֲזוֹי פִיל מִתְגַּבֵּר דִּי מְנִיעוֹת אַז אֲפִלּוּ אַ פָאטֶער מִיט אַ זוּן וָואס זֵייא זֶענֶען בֵּיידֶע פוּן מַיְינֶע לַייט, קֶען דֶּער פָאטֶער זַיין אַ מוֹנֵעַ דֶּעם זוּן נִיט צוּ דֶּער לָאזְן פָארְן". (ראבר"נ בְּמִכְתָּבִים נַחֲלֵי אֱמוּנָה י') וע"ע בח"ג, סעיף ק"ו].

מקור הטקסט: תורת אמת.