הָיָה אִישׁ חוֹלֶה עוֹד מִנְעוּרָיו וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה נוֹהֵג לִפְרוֹשׁ מִמַּאֲכָלִים שֶׁאינָם בְּרִיאִים, וְהָיָה נוֹהֵג לְהַחֲלִיף אֶת לַחְמוֹ הָרַךְ וְהַטָּרִי בְּעַד לֶחֶם קָשֶׁה. וְכֵן הָיָה שׁוֹתֶה תֵּה מֵחֲמַת שֶׁהִיא טוֹבָה לְחוֹלִי הַמֵּעַיִם, וְהָיָה אוֹמֵר: אַחַר שֶׁאסַר עָלֵינוּ רַבֵּנוּ לִפְנוֹת לָרוֹפְאִים וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְפוּאוֹתֵיהֶם, עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהַקְפִּיד לֶאֱכֹל רַק אֶת הַדְּבָרִים הַבְּרִיאִים.
שיח שרפי קודש חלק ג – סימן תקלט
מקור הטקסט: תורת אמת.