רָאבְּרַ"נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה לוֹ לֵב בּוֹעֵר כָּל כָּךְ לְעִנְיָן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְעִנְיָן צִיּוּן רַבֵּנוּ, עַד שֶׁהָיוּ מְשׁוּלָבִים וּמְחֻבָּרִים אֶצְלוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ כְּאֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה שׁוֹהֶה בְּחוּץ לָאָרֶץ רֹב דִּבּוּרָיו וְגַעֲגוּעָיו הָיוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ כֵן בַּשָּׁנִים שֶׁשָּׁהָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר מִגֹּדֶל מַעֲלַת הַהִשְׁתַּטְּחוּת וְהָעֲלִיָּה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.
שיח שרפי קודש חלק ג – סימן תעז
מקור הטקסט: תורת אמת.