שיח שרפי קודש חלק ג – סימן שצב

רַבִּי נַחְמָן בֶּן רַבִּי אַהֲרֹן, הָרַב מִבְּרֶסְלֶב, הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד, עַד שֶׁהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ בַּשֵּׁם "מַלְאָךְ", וְנָשָׂא אֶת בִּתּוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ"תְּ, אוּלָם אַחַר-כָּךְ נִפְרְדוּ. לְאַחַר שֶׁנִּפְרְדוּ, הִתְחַרְטָה עַל זֶה, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת: "אִילוּ לֹא הָיִיתִי מִתְגָּרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ, הָיִיתִי זוֹכָה לְבָנִים טוֹבִים יוֹתֵר, רַבִּי נַחְמָן עַצְמוֹ לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל.

מקור הטקסט: תורת אמת.