בִּשְׁלשֶׁת שָׁנָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, הָיָה הָרַב מְשֻׁתָּק בְּכָל חֶלְקֵי גוּפוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁהִגִּיעוּ יְמֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הִתְחַנֵּן לִבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁיְּסַדְּרוּ עֲבוּרוֹ נְסִיעָה נוֹחָה וְיִקָּחוּהוּ לְאוּמַאן, וְהִזְכִּיר בִּמְלִיצָה אֶת הַמּוּבָא בְּתוֹרָה ד' חֵלֶק א' עַל "וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא" עַיֵּן שָׁם, וְאָמַר "הַשְׁלִיכוּ אוֹתִי לַצַּדִּיק" "וַוארְפְט מִיר צוּם צַדִּיק", אוּלָם בָּנָיו בְּחָשְׁשָׁם לִבְרִיאוּתוֹ לֹא לָקְחוּהוּ, וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּקִּבּוּץ בְּאֵלּוּ הַשָּׁנִים.
שיח שרפי קודש חלק ג – סימן שסב
מקור הטקסט: תורת אמת.