שיח שרפי קודש חלק ב – סימן שכו

כְּשֶׁפָּסַק רַבֵּנוּ אֶת דֶּרֶךְ הַוִּדּוּי לְפָנָיו, כַּמְסֻפָּר בַּסֵּפֶר "כּוֹכְבֵי אוֹר" (חֵלֶק "שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים", סִימָן נ"ו), נִפְסַק הַדָּבָר לְגַמְרֵי; וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב-רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּשֶׁנִכְנְסוּ אַנַ"שׁ אֶל רַבֵּנוּ, נִכְנְסוּ רַק עִם פִּתְקָאוֹת "קְוִויטְלַאךְ", שֶׁהָיָה כָּתוּב בָּהֶם רַק שְׁמוֹ שֶׁל הַנִּכְנָס וְתוּ לֹא.

מקור הטקסט: תורת אמת.