ליקוטי מוהר"ן תורה קט

איֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה וְכוּ' (קהלת ח׳:י״ד):

בפֵּרוּשׁ: הֶבֶל, הַיְנוּ הֶבֶל פֶּה הַיּוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן, מִגְּנוּחֵי דְּקָגָנַח, כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, צַדִּיקִים יֵלְכוּ וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ.

גיֵשׁ רָשָׁע כָּל יָמָיו, וּמִתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל הֶעָבָר; וְיֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צַדִּיק מֵעִקָּרוֹ, וְתוֹהֵא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְנָהּ וּמִתְאַנֵּחַ גַּם כֵּן.

דוְהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי חֲבָלִים: חֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדּוֹ – דְּטֻמְאָה. וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּחֶבֶל דְּטֻמְאָה.

הוְהִנֵּה, הַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה הוּא בְּחִינַת מִיתָה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ. בְּגוּף – כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נח:): אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. וּבְנֶפֶשׁ גַּם־כֵּן – כִּי יָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתוּב (תהילים ק״ד:כ״ט): תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן; כִּי קֹדֶם הַמִּיתָה נִתּוֹסֵף רוּחָם, וַאֲזַי יִגְוָעוּן.

וכְּמוֹ כֵן הַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה, אִם תְּדַקְדֵּק וּתְעַיֵּן בָּהּ, אֵיךְ הִיא נִמְשֶׁכֶת אֶל הַגָּרוֹן, הִיא בִּבְחִינַת תּוֹסֵף רוּחָם, כִּי לְפִי שָׁעָה קַלָּה נִתּוֹסֵף רוּחוֹ, וְכִמְעַט רֶגַע תִּגְוַע וְתֵאָסֵף.

זוְהִנֵּה מִי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְנָהּ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲזַי בַּאֲנָחָה זוֹ הוּא נִגְוָע וְנֶאֱסָף מִן הָרָע שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, בִּבְחִינַת: תּוֹסֶף רוּחָם יִגְוָעוּן, וְנִדְבָּק אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

חוְכֵן לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁנָּהּ וּמִתְאַנֵּחַ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּיָדוֹ, וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּטֻמְאָה, אֲזַי נִגְוָע וְנֶאֱסָף רוּחוֹ דִּקְדֻשָּׁה, וְנִדְבָּק אֶל הַטֻּמְאָה.

טוְזֶהוּ: יֵשׁ הֶבֶל – הַיְנוּ הַהֶבֶל פֶּה מֵהַנֹּהַּ וְהָאֲנָחָה שֶׁהוּא נָהּ וּמִתְאַנֵּחַ.

ייֵשׁ צַדִּיקִים – שֶׁתּוֹהִין עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, וְיוֹצֵא הֶבֶל מִפִּיהֶם מֵהָאֲנָחָה,

יאוּמַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים – כִּי נִדְבָּקִין אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַטֻּמְאָה.

יבוְיֵשׁ רְשָׁעִים – שֶׁנּוֹהִים וּמְאַנְּחִים, וּמֵהַהֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיהֶם

יגמַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים – כִּי נִפְסָקִין מֵהַטֻּמְאָה, וְנִדְבָּקִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

ידוְהַכְּלָל – כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ חִיּוּת מֵחֶבֶל מֵאֶחָד שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְתֵכֶף שֶׁהוּא נִפְסָק מֵחֶבֶל זֶה, הוּא נִדְבָּק בַּחֶבֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ.

טועַל כֵּן טוֹב לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים, וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק בְּתֹקֶף אַנְחָתוֹ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־יְדֵי אֲנָחָה זֹאת, נִפְסָק מֵחֶבֶל דְּטֻמְאָה, וְנִתְקַשֵּׁר בְּחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל:

טזעוֹד מָצָאתִי מִכְּתַב יַד הַחֲבֵרִים מֵעִנְיַן זֶה, וּמְבֹאָר שָׁם בְּבֵאוּר יוֹתֵר מִגֹּדֶל מַעֲלַת יִקְרַת הָאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה. כִּי מְבֹאָר שָׁם, שֶׁהָאֲנָחָה שֶׁמְּאַנֵּחַ הָאָדָם עַל עֲווֹנוֹתָיו אוֹ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ, הוּא יוֹתֵר טוֹב מִכַּמָּה סִגּוּפִים וְתַעֲנִיּוֹת. כִּי בְּתַעֲנִית אֵינוֹ מְשַׁבֵּר רַק הַגּוּף לְבַד, אֲבָל בַּאֲנָחָה מְשַׁבֵּר כָּל הַגּוּף, וְגַם מַחֲלִיף אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מֵרַע לְטוֹב.

יזכִּי הַהֶבֶל שֶׁל הָאָדָם, הוּא חֶבֶל הַמְקַשֵּׁר הַנְּשָׁמָה לִמְקוֹם שָׁרְשָׁהּ, לְטוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וּכְשֶׁמִּתְאַנֵּחַ הוּא בִּבְחִינַת: תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, וַאֲזַי נִפְסָק מֵהַחֶבֶל שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁר מִתְּחִלָּה וְנִתְקַשֵּׁר לְחֶבֶל אַחֵר כְּפִי הָאֲנָחָה וְכוּ', וְכַנַּ"ל:

מקור הטקסט: ספריא, גרסה: Likutei Moharan - rabenubook.com (Public Domain).